שנת שירות בתנועה החדשה / אלון אברמוביץ, בוגר 2021

בימים אלה אני מסיים את שנת השירות שלי בתנועה החדשה, ומסיים בגדול להיות גרעינר (למרות שבנפשי תמיד אהיה). אנצל את זה שכבר עצרתם לקרוא כדי לשתף כמה תובנות ורגשות בנושא. יצחקו עליי המשפחה והחברים, כנראה שגם החניכים, אבל שום דבר לא מביך כשאתה עם חולצה כחולה:

שנת שירות

ניסיון שווה הרבה יותר מכסף. לצבור ניסיון בחינם? שווה אפילו יותר. שנת שירות מלאה בהתנסויות, יציאה אליה, בהכרח מובילה לצבירת ניסיון (שייתכן ויהיה הכרחי כדי להגיע מוכן יותר הלאה לחיים) ובהכרח משפרת אותך (האמת שבזה אני לא בטוח, אבדוק ואעדכן.

בכל מקרה, במה לא התנסיתי? חיי קומונה (וקבלת החלטות משותפת), ליווי צוותי הדרכה (הכוונה וייעוץ), הדרכה בעצמי (ערכים והכנה), חיים עצמאיים (בעפולה), נסיעות בתחב"צ (לפעמים 10 פעמים ביום), עבודה בעייפות מתמדת (לפעמים עד 5 בבוקר), ניהול פרויקטים (מגוונים ורבים), הובלת טיולים (מטורפים), עבודה במערכת גדולה הרבה יותר (ובכל זאת השפעה), כתיבת שירים (פרח התנועות, מחנה פסח), שירת שירים (תרומתי הגדולה ביותר השנה) ומעל להכל-בישול. על אף שבתחום זה, לא חוויתי שיפור משמעותי (ראה ערך-פפריקה עם פתיתים).

אני בטוח ב100% שלא הייתי מוותר על זה בשום צורה ולמעשה מאושר שלא ויתרתי. אני לא חושב שהיה דבר השנה שלא צברתי בו ידע נוסף, למדתי והחכמתי. מה שמוביל אותי לדבר הבא:

אנשים ואנושות

בהערכה גסה (מאוד, תקנו אותי אם אני טועה) הכרתי השנה מעל 500 אנשים יותר מרמת השם. כל אדם הוא עולם ומלואו, ומכאן שביקרתי השנה במעל ל-500 עולמות. בכל אדם שהכרתי היה לפחות מסר אחד, הבנה, לקח או שיעור לחיים. ואיך נגיע להגשמה עצמית (כן כן הגשמה עצמית) בלי ללמוד?

רק מלראות חיוך של חניך שסיים מד"צים (סמינרי ט'

) לומדים איזה 17 שיעורים (על דבקות במטרה, התמודדות עם קשיים, חברתיות ועוד). אחרי שפגשתי את כל האנשים האלה, אני יכול לומר שכאנושות יש לנו הרבה לאן לשאוף. להכרת הטוב, ידידות, אהבת חינם ושלל ביטויים שרוב הזמן נראים מכובסים, אבל רק במפעלי תנועה אפשר להבין אותם באמת

התנועה החדשה

כבן נוער לשעבר (או שעדיין? בכל זאת 2003) אני יכול לומר בוודאות שלהיות בתנועת נוער הוא אחד הגורמים המעצבים והמשפיעים ביותר על חיי עד כה. כגרעינר ומדריך אני יכול לאשר את זה גם מנקודת המבט השנייה.

מקום להיות אתה, לצבור חוויות, ללמוד ולהתפתח בסביבה מאפשרת, להתקדם בזכות מי שאתה, להכיר אנשים ולקבל את הכי הרבה אהבה שאפשר לקבל. כל זה זה בשבילי תנועה. אני מסיים את חלקי בתנועה (רציתי להיות גרעינר בין היתר כדי להחזיר למקום שנתן לי הרבה ואני מרגיש שסימנתי וי על זה) אבל בטוח שהתנועה תמיד תהיה חלק ממני (את תמיד תהיי…). על כל החלק של התנועה בחיי אני רוצה להודות בפרק נפרד

תודה

המון אנשים שיש להודות להם, אתחיל כאן ואסיים כנראה בגיל 70. קודם כל, להורים שלי והמשפחה שלי שאמנם לא התלהבה מהבחירה, אך תמכה בי תמיד (תודה אמא ואבא על ההסעות

). תודה לקומונה שלי, געג"עי 24/10 (אפילו לגילבועים אני מודה!) שעל אף שלא תמיד היה ורוד, השאירה אצלי ים רגעים וזיכרונות עצובים, צוחקים, כועסים ושמחים, שמעלה אצלי בכנות את השאלה-האם האנשים האלה שפויים?

תודה לחברים שהיו שם לתמוך טלפונית נפשית. תודה לכל החניכים שלי (והקולגות שמסרבות להיקרא חניכים), שהאכילו, הכילו, הגיעו, נגעו בלב, שיחקו, ניקו, לכלכו אח"כ שוב, בלגנו את המועדון ואת הלב, העבירו אותי ייסורים רגשיים כשהבריזו ומילאו אותי אושר טהור כשהגיעו, נרשמו לטיולים, סבלו את חפירותיי להירשם לטיולים, נרשמו לטיולים, יצאו, נהנו ויצקו את התוכן והמשמעות בכל הדבר הזה.

בלעדי אפילו אחד מכם, השנה הזו הייתה נראית אחרת לגמרי. תודה לכל מי שהיה ממונה עליי והיה צריך להתמודד עם איזה פרפקציוניזם מעצבן כזה שלפעמים מועיל ולרוב מעיק. בלתי מובן מאליו. תודה גם לכל מי שהיה גרעינר שלי אי פעם, ולמי שהיה גרעינר שלו וכן הלאה-אחרי שנה כזו אני מבין מה עבר עליכם, וסליחה על החניך שהייתי. תודה אחרונה לכל מי ששכנע אותי לצאת, לעשות, לתרום, להיתרם, לפעול למען, להתנדב ובעיקר לחיות את החיים. השנה הזו נגמרה, והיא חד פעמית, כמו כל שנה בעצם, וזהו הלקח הגדול.

עד כאן בינתיים, אלון דה גרעינר של בלפוריה וכפר יהושע, גרעין עודד עמק יזרעאל 24.

ועכשיו, מעביר דף

כן, היו אלה חיים טובים

כמו שאומרים האופטימיים

ולפעמים חיים מוזרים

כך אומרים המיסטיקנים הסינים

ואולי אלה חיים גדולים

הרי חיינו אותם בטירוף

תסתכל עלינו ותראה

קצת שמח, קצת עצוב